יום שבת, 2 בנובמבר 2013

סובארו לאונה!

מי לא מכיר? ה-רכב של שנות השמונים תשעים, אמינות, אמינות וחיסכון בכסף, זהו נראה לי...

לא יפה, לא חזק, לא מהיר, אבל עדיין הכי הכי!

אחרי החתונה רכשנו במיטב כספנו אחד כזה, הוא היה כבר בן עשר כשאימצנו אותו,

מאולף ומחונך, לא מרעיש, לא עושה צרכים בבית אבל מתחיל לטפטף נוזלים שלא מרצונו...

אחת לשנה הייתי צריך לקחת אותו למכון הרישוי למבחן שנתי (טסט)

כמובן שעם רכב בן עשר זה מלווה בחששות וזה ברור למה,

הרי הוא כבר לא ילד וצריך לבדוק טוב טוב לפני המבחן שאין "הפתעות",

למה אני מספר את כל זה?

האמת שכמעט שכחתי, מזל שכתבתי לי תזכורת בצד, זה לא פשוט בגילי (או בכל גיל אחר)

כמו הסובארו גם אני נדרש למבחן שנתי, רק שאני לא יכול לתקן את הליקויים אם קיימים,

מפה החשש הגדול שלי לפני המבחן...

המבחן הוא כמובן "מבחן מאמץ" או "בדיקה ארגומטרית" בשפה המקצועית.

בתור ספורטאים פעילים, שעושים דבר או שניים במשך השנה אנו מחויבים ע"י הביטוח לבצע את הבדיקה.

אז אני מגיע לביצוע הבדיקה, מבצע חזרה גנרלית בשירותים (הלחץ מוציא הכול),

על מנת למנוע תקלות לא צפויות...

נרשם, וממתין...

בזמן ההמתנה שומע סיפורים על אלו שלא שרדו את הבדיקה, זה תמיד מוסיף אופטימיות...

בתור בעל לחץ דם מעל הסביר בעבר אני מגיע "רגוע" לבדיקת לחץ דם,

דווקא בסדר יצא, למרות הלחץ אני עובר בהצלחה,

ועכשיו לקטע שכל גבר שעיר כמוני מייחל לו, שלב הגילוח!

כשישה מוקדים לשש אלקטרודות של המוניטור...

נקודות גילוח אלה ילוו אותי בשבועיים (ואף יותר) הבאים, 

תחושה של התחדשות עם גדילת השער (ממש גרדת) 

האמת יותר לכיוון של גזזת, ניסיתי לאסוף את השער כדי להדביק חזרה, 

זה היה מאוחר מידי, תרמו אותו כבר לנזקקים...

התחושה היא ממש לא טבעית, בעיקר בריצות אחרי,

יש תחושה כאילו החולצה הסינטטית משהו יושבת על החזה עם פיגומים, 

אפילו הציבו שלט "סכנה כאן בונים"....

"ואם תהיו שקטים אולי תצליחו לשמוע אותם גדלים"....

לא נורא, עניין של כמה ימים וקק"ל ירתמו למבצע חידוש היערות...

משום מה זה נראה שהטכנאי שאחראי על הגילוח נהנה מזה לפחות כמו שקוסמטיקאית (או כל בחורה)

נהנית להוציא "שחורים" מהפנים, אנחנו אף פעם לא נבין את זה...

מתחבר למוניטור ומקבל הסבר על הנתונים, "כמו בן שמונה עשרה" אומר לי הרופא,

חבל שאני לא מבוגר יותר, אולי זה היה מעודד אותי...

לא שזה לא עושה לי כלום, הרי אם הייתי בודק לפני תחילת עידן הריצה שלי, 

ההליכון היה מעיף אותי לקיר ועוד אחרי שהמוניטור היה מיישר קו...

בקיצור מתחילים, הליכה....      ואז הליכה קצת יותר מהירה....

ואז הליכה קצת יותר מהירה....

ככה כארבע חמש דקות ואז עוברים לריצה, אני מתחיל לחשוש ומה אם לא אעמוד בקצב,

מי יעצור את ההליכון מלהעיף אותי על הפקידה שרשמה אותנו?

אני מזהה את הכפתור האדום, זה שיגאל אותי מיסוריי...

"שלא תעז" אומר לי הרופא, "אתה עלול להתעלף אם תעצור בפתאומיות"...

טוב בסדר, לא רציתי להגיד לרופא שהחימום שלי באימונים מהיר יותר מהקצב שאני נמצא בו עכשיו...

גם אני וגם אלה שביצעו לפני, בואו נגיד שלא טורחים לבצע עלינו בדיקת "בי אם איי" 

אנחנו נמדדים כמו שמודדים מקררים, גובה/עומק/רוחב ונפח בליטרים....

וכל צעד על ההליכון מועבר בצורה דרמטית לרצפת העץ של הקומה השנייה בה אנחנו נמצאים,

דבר שבהחלט מוסיף ביטחון שאתה נמצא בידיים טובות, 

אני רואה את הד"ר חוגר את עצמו לכיסא...

מחזיק את הידיות חזק כמו בתרגולות התהפכות בטנק, אסור לקחת סיכונים!   

מגיעים לשמונים אחוז דופק, "תוכל להחזיק ככה עוד עשרים שניות"? הרופא שואל

"גם עשרים דקות" אני אומר...

אוקי, נביא אותך ל80% ואז נעצור, דווקא כשהתחלתי להינות?

דווקא כשיש סיכוי להוציא משהו קצת אנרגיה על המסלול,

 אני הרי מפסיד בשביל זה אימון עליות ויסלחו לי כולם על כך...

זהו, נגמר!

עברתי בהצלחה, עכשיו אפשר לחזור להשמין עד הבדיקה הבאה... 

או פשוט "לתת בראש" (שקט) בטיילת!


הבהרות!

*עניין הגילוח אינו פונה לשני המינים!

*בנות, זה לא קרוב לגילוח רגליים!

*זה הרבה יותר נוראי!



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה