כמה כיף לרוץ, האוויר הפתוח, תחושת החופש, לנקות את הראש, לברוח מהמטלות בבית(שששש)
עד שיום בהיר אחד בלי שתשים לב, היא מתגנבת בלי הזמנה ובלי הודעה מוקדמת!
ומתי? מתי שהכי לא נוח, לפני תחרות, או כשאתה בכושר הכי טוב שלך.
על מה מדובר? פציעה כמובן!
זה מתחיל בכאב קטן ולא משמעותי ולאט לאט מתפתח למטרד רציני.
אז התחלתי בלשים קרח, לא סתם קרח, שקית של "סנפרוסט"
מסתבר שזה הכי טוב, יושבת טוב על הרגל ובעלת שטח פנים גדול,
טוב זה תלוי שקית של מה!
כרובית למשל היא כמו לשכב על שונית אלמוגים ולצפות שיהיה לה מגע של ענני מרשמלו...
האהובה עלי היא האפונה, קבוע במקפיא יש לי שקית של אפונה קפואה,
המקרר יהיה ריק, לא יהיה מה לאכול,
הילדים יתחילו לנגוס במשקופים אבל באפונה של אבא לא נוגעים!
בקיצור, אחרי כל ריצה אני מבשל אפונה על הרגל וזה לא עוזר.
מה עושים? המאמן ( שי ) אומר שאין ברירה (אני ישר חושב על כריתה)
צריך לפנות למקצוען!
רופא? הרי הוא כבר שלח אותי למנוחה של ארבעה חודשים מחשש לשבר הליכה...
שי אומר לי שיש ספורטתרפיסט טוב שהוא מכיר וגם בו הוא טיפל, ת'ם ברק !
כמו ש שי מספר, "ת'ם לחץ חזק, אני צעקתי חזק אבל זה מה שעשה את העבודה!"
ספורטתרפיסט? ספורט הבנתי, מה קשור ההמשך?
לא תנסה לא תדע! צודק, נותן לי את המספר של ת'ם יאללה לטלפון קובע פגישה ליום שישי!
יש לי פרפרים ברגל בינתיים מההתרגשות, אף פעם לא הייתי בעיסוי,
אני מכין את עצמי לספא, עם חלוקים, כפכפים וקטורת...
מגיע למקום, מתקשר, "בכיכר ימינה, אחרי 100 מטר, ליד בית האבות יש מקלט, אני פה".
אוקי, זה מתחיל להישמע קינקי, מזכיר לי בדמיון מרתף עינויים של האינקוויזיציה...
נכנס ומתיישב, ממלא שאלון על גיל משקל גובה ובעל חיים מועדף (לא חתול!)
ולעבודה!
באמצע החדר ניצבת מיטת טיפולים, תשכב על המיטה!
נשכב על המיטה, על הגב לא על הבטן! מתהפך על הגב,
הבחור משמן את הידיים ומתחיל ללחוץ, אני מתחיל להזיע,
תופס את המיטה בקצוות ומתפלל!
כואב לך? אני מהנהן, לא נעים לי להגיד שאם אני פותח עכשיו את הפה אני מתחיל לייבב בבכי,
אחרי כמה סטים של לחיצות מגיעה הדיאגנוזה, יש לך דלקת בשוק!
ניתן לך קצת חשמל, אח"כ דיקור, ואז קצת לחיצות, אני מרגיש כמו סטייק שצריך לרכך לפני שמניחים על המנגל,
אני כמעט אומר לת'ם שישים לפחות שמן זית לתיבול במקום השמן עיסוי שיש לו על הידיים.
החשמל עובר בשלום, כמעט, עם שתי שיניים שבורות! מסתבר שלחצתי את הלסת כל כך חזק שאם הלשון
הייתה בטעות מציצה מבין השיניים, הייתי יכול לגעת עם הלשון במרפק, ואז לרוץ לתפור אותה...
אז את החשמל עברנו, עכשיו לדיקור, ת'ם מראה לי את המחט, זה כבר נראה טוב...
נהיה לי קר, ההזעה מתגברת, אני על סף איבוד הכרה....
ואז מגיעה הדקירה! הדקירה לא כואבת, באמת שלא.
אלא מה, צריך לחפש את הנקודה הדלקתית, אז חופרים!
מכירים את זה שהמרפק פוגש פינה של שולחן? ככה זה מרגיש!
עצבים (תרתי משמע)!
אז גם את הדקירות עברנו, בקושי, אבל זה לא נגמר.
עכשיו לעיסוי,אני עוצם עיניים ומפנטז על קוקטייל טרופי...
לחיצה ראשונה, בול! אני קופץ, אתה בטוח שזה לא שבר?
כן, בטוח, ת'ם עונה לי תוך כדי לחיצות.
אני מתפתל...
ועכשיו אני שואל? הייתי בטוח שהוא שובר לי את הרגל...
אני נושך את השפתיים וממלמל, "זה לא כתוב לי בתכנית האימונים"!!
עם כמות הזיעה שניגרה ממני שם נראיתי כמו אחרי עשרים ק"מ ריצה.
ואז אחרי שעה של עיסוי מפנק זה נגמר, תשים הרבה קרח ותבצע תרגילי חיזוק!
ותחזור בשבוע הבא!
כן בטח אני אומר לעצמי, הרי זה מקום שאני אתגעגע אליו...
כמובן שחזרתי!
אחרי כמה פגישות כבר הייתי מאולף, מגיע אומר שלום, נשכב על המיטה ומבקש את החשמל.
כל דבר טוב סופו להסתיים, הרי אני לא אשאר פצוע לנצח...
תודה לת'ם על ההחזרה לכשירות ויאללה לפציעה הבאה...
תהיו בריאים,
איתי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה