יום ראשון, 8 בינואר 2017

ברכה לסוף שנת פעילות 2016 מועדון ריצה גליל עליון

*כל השנה אני עובד קשה כדי לא להיות מצטיין,

כדי לא לעמוד פה ולהיות מובך,

אז השנה כל העבודה הקשה הייתה לשווא...

אתם בטח זוכרים את השלב הזה באירוע סוף השנה

שבו דורית נעמדת ממש פה, איפה שאני עכשיו

מסדרת על קצה האף משקפיים של הקראה

מודה לשי על השנה שחלפה

ומספרת קצת על הקבוצה

אז דורית ביקשה ממני לשאת דברים במקומה

באינסטינקט עניתי "לא תודה…"

ואז הבנתי שזאת לא הייתה בקשה…

(גיל אתה יכול להירגע, זה לא עוד שיר אהבה)

קצת קשה לתמצת לכמה מילים 365 ימים

של אינספור קילומטרים

יציאה לריצות הנפח בכל מזג אוויר

בשעות שאפילו התרנגול לא מכיר

ונדמה שלא משנה כמה תקדים להגיע

תמיד תמצא בחניה של האגמון או הקוקיה

כמה וכמה מכוניות של משוגעים (עם סמל המועדון)

תכלס, צריך להמציא לנו הגדרה במילון

"רצי ירח" או "רצים בחלום"...

וזה עוד כלום!

כי ביום שישי (כל יום שישי)

יש איפשהו בעולם איזשהו אירוע ריצה

שמשתתף בו לפחות חבר אחד מהקבוצה

אין נקודה שהיא מידי רחוקה

או מידי הזויה …

והפודיומים? כמים נשפכים...

אך עם כל הכבוד

מה שמייצג יותר מכל בקבוצה את החברים

בסוף בסוף

אחרי שאת קו הסיום חוצים

אחרי שבטיילת או בעגור את השעון עוצרים

אחרי האימונים הכי מפרכים

בחציית ההרים הכי גבוהים, בסוף בסוף כולנו שווים!

וזה לא משנה לאף אחד בכמה עשית 21k

אם אתה מתאמן למרתון ה-17 שלך

או שאתה מנסה לשבור את מחסום העשר לראשונה

אחרי קו הסיום כולנו שווים! ממש שווים...

כולנו שותים את הקפה המהביל של שי על המחצלת

אוכלים את הלחם של רועי סלאש דורית

ומקנחים עם העוגה של רחל או הלן

(לחלקנו זה העיקר)

ואת השוקולד חמאת בוטנים של סימה

(היא מתעקשת שזה ממש בריא)

כי הקבוצה היא המהות

ולא המהירות

והמהות היא הקבוצה

לרוץ בשביל הנשמה ולא רק בשביל התוצאה

והכי חשוב שכולם רצים עם חולצה אדומה!

(סימן קריאה)

ועל כל אלה שי, אנחנו אומרים, תודה.