Follow by Email

יום שלישי, 31 בדצמבר 2013

אז עוד שנה עפה לה וזה נראה כאילו רק אתמול היא התחילה,

ברפרוף לאחור נראה שלא הספקתי כלום,

עוד שנה וכלום לא השתנה, האמנם?

הרי אני התבגרתי בשנה, הילדים גדלו צמחו בשנה

 והזוגיות שלי עם אשתי הנפלאה חוגגת עוד שנה של הרבה אהבה ורגעים קטנים של אושר,

וגם בתחום הריצה עשיתי דרך השנה וטיפסתי על כמה פסגות...

אני לא יכול להתחייב שעד סוף ימי אשאר בתחום (אני תמיד מפתיע ובעיקר את עצמי)

אבל אני בוודאות יודע שנכון להיום אני עושה מה שאני אוהב, 

זה לא תמיד פשוט ויש משברים אבל כמו שתמיד אומרים לי "אם קשה לך אתה כנראה בעלייה..."

וזה נכון שבעתיים בריצה, למרות שקשה לי לפעמים גם בירידה...

למדתי השנה מה זאת חברות אמת ומה זאת גאווה,

מה זאת נתינה ומה זאת קבלת השונה.

 ומה זאת אהבה שלא תלויה בדבר!

ובעיקר שהאדם הוא יצור תחרותי

 ומצד שני האדם הוא קהילתי מטבעו וכל אחד צריך את הלהקה שלו,

אני את הלהקה שלי מצאתי, אמנם אני לא מהציידים המוכשרים ביותר ולא מהמנהיגים הבולטים

אבל בלהקה כמו בלהקה יש מקום לכולם, 

גם לבחור שמנגן על המשולש...(אולי הוא מביא את הבירות לחבר'ה)

בלהקה שלנו זה לא משנה כמה ק"מ אתה רץ ובאיזו מהירות,

בכמה תחרויות השתתפת ובאיזה מקום הגעת,

אם אתה רץ על ההר או על ההליכון בחדר כושר,

זאת משפחה ואת המשפחה הזאת כל אחד מאיתנו בחר,

לכל אחד יש את המקום שלו ובסופו של אימון על המחצלת כולם שווים!

ואצלנו כל אחד שווה זהב... 

אני מאחל לכולם שנת בריאות והנאה, שנת הישגים וסיפוק, שנת אהבה ונתינה!


**את הכוכביות הפעם תמלאו אתם, 

שכל אחד יאחל לעצמו את מה שבאמת יעשה אותו מאושר...

*יצירתיות....

*

*

יום שבת, 28 בדצמבר 2013

אני את שלי עשיתי, עכשיו תורו של הראש...

הסתיימה לה תקופת האימונים העמוסה ביותר באימונים למרתון בפרט ובחיים שלי בכלל,

יותר מוכן מזה אני כנראה כבר לא אהיה.

הגעתי לשלב שרצתי בבוקר ועד הצהריים כבר הרגשתי כאילו עברו עלי ימים רבים של בטלה,

הכל סביב הריצות, אוכל וחושב על לא להיות "כבד" בריצה,

ישן ותמיד עין אחת מחפשת מה השעה ומתי אני צריך לקום לרוץ וכמה שעות ישנתי וכמה נשאר לי

והמאמן יהרוג אותי אם ידע כמה שעות אני ישן.

רץ וחושב על הריצה הבאה,

עובד וחושב איך זה משתלב לי בין הריצות...

בקיצור השתלטות הריצה על החיים, לפחות זה משהו חיובי...

אז הפרק הזה נגמר והתחלנו להפחית מנפח הריצה, המרתון עצמו מתחיל להיות מוחשי וממשי.

ואתו ההתרגשות והחשש, יותר נכון בהלה...

איך יהיה והאם אני מוכן? מה יהיה מזג האוויר ואיך ארגיש?

אני מגיע לעתים קרובות לאזור סובב כנרת למסלול המרתון,

עובר ליד עין גב ומאתר מעבר לכנרת את נקודת הסיום של ה42.2 ולא מבין איך זה יתכן

זה נראה כל כך ארוך...

ויש נקודות שבירה בדרך ואני לא אחד שנשבר, להיפך!

אני כן נשבר...

מזל שיש לי חברים טובים ומשפחה שמשמשים לי כמראה

ומחזקים אותי וגורמים לי להאמין בעצמי.

יש לנו מסורת במועדון,

ב 10 ק"מ האחרונים של המרתון מלווים את הרצים חברים שלא משתתפים באירוע  

ונותנים להם עידוד ותמיכה ברגעי המשבר,

שנה שעברה אני לוויתי את עמי וגיליתי אדם מקסים עם תעצומות נפש,

 אדם שלא יודע להתלונן ולא יכול לא מצוי בלקסיקון שלו,

השנה הגיע תורי לקבל את הליווי והתמיכה, 

אני לא יודע למה אבל יש כמה אנשים שהתנדבו ללוות אותי, 

כנראה מרחמים עלי...

אני עדיין מחפש מתנדב שירוץ במקומי,

עוד לא מאוחר מידי, שמישהו ייתן לי סולם ויוריד אותי מהעץ שטיפסתי עליו...

אני שוקל לדבר עם השרות המטאורולוגי  ולהזמין סערה... לא סערה, מבול!

אולי אם טבריה תוצף יבטלו את המרתון, ככה אוכל לצאת מהעניין בכבוד...

ובנימה קצת יותר רצינית...

אמנם מרתון הוא לא חלום או הישג ששאפתי אליו, 

בכל זאת זהו אחד האתגרים הגדולים ביותר שהצבתי לעצמי מעולם,

ואני מסיים את התקופה הזאת אדם אחר משהתחלתי אותה,

אני שמח שיהיו איתי שם חברים טובים ומשפחה שיבואו לתמוך, לעודד ולפרגן,

טיפ/בקשה- גם אם אני נראה כמו גווייה ביום רע, תגידו שאני נראה רענן כאילו יצאתי עכשיו מהמקלחת

ומכל הרצים שעברו אני נראה במצב הכי טוב...

תודה לכולם על התמיכה בדרך למרתון, 

למשפחה על הוויתורים והפרגון, המחיר ששילמתם לא מובן מאליו!

לחברים מהקבוצה על השעות הרבות ביחד, על שסבלתם את החפירות בוואטסאפ,

בלי העידוד והאמון מכם לא הייתי פה...

וכמובן לשי שהכין אותי בצורה המיטבית ותמך ברגעי המשבר (והיו)  אתה מספר 1! 


כי זר לא יבין איזו דרך עברתי כדי להגיע!

ומבחינתי כבר הגעתי, המרתון הוא רק עניין פורמלי...



בהזדמנות זו אאחל לעמי מזל טוב ליום ההולדת, אתה אחלה מקור השראה ומופת, מזל טוב עמי!

*בהצלחה לכולם ושהטוב ביותר ינצח... :-)

*תודה מיוחדת לסימה, על שעות של אושר ושל בכי משותף, נעמת לי מאוד!



יום ראשון, 8 בדצמבר 2013


יש ימים כאלה!

ואני יודע שלכולם קשה וכשיורד גשם כולם נרטבים... 

ועוד קלישאות שנכתבו על ידי מנחמים כאלה ואחרים...

ת'כלס, יש רגעים שרק אני חשוב ואף אחד מסביבי לא קיים ולא ממש אכפת לי שגם לו קשה

ושעברו עליו חיים קשים ושהוא היה מתחלף איתי בשמחה.

פשוט יש ימים שאני מרגיש שאלוהים מתכחש לי ושהיקום מנסה להקיא אותי.

וזה לא מפתיע, אני לא קל לעיכול, אני עם ראש קשה מידי, לב רך מידי, לשון חדה,

ולעיתים קרובות משאיר אחרי טעם מר של החמצה...

טאמס מישהו?

השאלה היא איך מתמודדים עם משברים כאלה, לי יש שיטה שעובדת בכל פעם כמו קסם.

 אמר לי פעם חבר שהתכונה החשובה ביותר לרץ למרחקים ארוכים היא זיכרון קצר...

להבדיל כמובן אך בדומה ללידה (כך שמעתי), 

תוך כדי מקללים את מי שהביאני עד הלום (בעיקר אני)

מבטיחים שזה לא יקרה בשנית וכשזה נגמר מתחילים לתכנן את הפעם הבאה...

ואני יודע שנכנסתי לקודש הקודשים הנשי עכשיו, 

הרי המנטרה היא שגברים לעולם לא יצליחו שני דברים.

א. לשאת כאב.  

ב. לבצע שתי פעולות בו זמנית.

אז יש לי חדשות בשבילכן, הנני כאן!

וזה לא שאני מתיימר להיות גברי מי יודע מה, אבל אני נושא כאב על בסיס יומיומי

ולא מפסיק לבכות על זה, אני חושב שהפרכתי כרגע את שתי התאוריות...

נוסיף את העובדה שכל זה קורה תוך כדי ריצה ואני בכלל מולטי טאלנט...

הבעיה העיקרית אצלי היא שכל מה שאני חושב אני כותב, איך אפשר לשכוח ככה?

אז בינתיים היאוש נעשה יותר נוח, חיים משבת לשבת, הכדור הוא עגול,

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ויפה שעה אחת קודם... 

שורה תחתונה חודש למרתון טבריה, שמישהו יזכיר לי למה נרשמתי?

רמז, לא בשביל שיהיה לי חומר לכתוב עליו!

בסדר נזכרתי, הסיבה ראויה ואני מקווה שאני אהיה ראוי לה...


*הפוסט נכתב לאחר חצי מרתון שהוא אחד ממרוצי ההכנה למרתון.

*מה שלא הורג מחשל? הלוואי!

*אני לא בוכה, נכנס לי יום ראשון לעין...






יום רביעי, 4 בדצמבר 2013


לא ממש ידעתי איך להתחיל את הפוסט הזה,

מצד אחד הוא לא אישי, מצד שני הוא מעדות אישית.

בקיצור התחלתי!

סיפרתי כבר בפוסטים קודמים על הנסיבות שהובילו אותי להצטרף ל"מועדון ריצה גליל עליון".

אבל האמת היא שיש הרבה מעבר לזה,

אני אחד האנשים הביישנים שאני מכיר, 

מן הסתם הרי אם אני ביישן ואתה ביישן איך נכיר?

והאילוצים (תירוצים כמו שעמי ואני נוהגים לכנות אותם) שדחפו אותי להצטרף לקבוצה 

הם קודם כל להכיר אנשים חדשים, להגיע נקי ללא היכרות מוקדמת 

וללא חומר רקע, דף חלק.

שישפטו אותי כמו ובזכות מי שאני, לא בתור הבן של, או חבר של, או כל הקשר אחר.

המפגש הראשון היה מביך כמובן, אני עם חולצה של "רצי רמת הגולן" הצהובה,

בטיילת שהיא מעוזם של הרצים האדומים מהגליל 

ולא מספיק שלבשתי את החולצה הלא "נכונה", המאמן מציג אותי קבל עם וקבוצה.

אני מחייך בנונשלנטיות כמו שאני לא יודע ומנסה להיראות הכי "קול"...

החשש הגדול היה איך אני, הפישר שרק עשה את צעדיו הראשונים בריצה

ארוץ כתף אל כתף עם שועלי ריצה ותיקים ומנוסים, כמו שהם נראו לי לפחות באותם ימים.

לאט לאט הבנתי ש"השד" לא נורא כל כך.

ושהרצים שנראו לי מקצוענים למכביר וגם נראו לי כל כך יותר גדולים ממני 

(או שאני נראיתי קטן בעיני)

הם למעשה חובבנים בדיוק כמוני ודי נחמדים למען האמת.

הקבוצה "עיכלה" אותי מהר יותר ממה שאני "עיכלתי" אותה.

עם הזמן (הרבה זמן) הבנתי שכל דבר כמעט שאני חווה בריצה,

קשיים פיזיים ומנטלים, פציעות, וכל הדברים הנגזרים מהם עוברים על כולם,

גם על הרץ הכי מוכשר, שרץ כבר שנים עוברים משברים,

עליות וירידות יש לכולם מסתבר, רק שכל אחד מתמודד אתם בצורה הייחודית לו.

אני למשל  מצוין עם מצבי לחץ, אני מקבל אותם כל כך יפה כך שהם מתנחלים אצלי לתקופות ארוכות,

כמו אורח שלא מבין רמזים וכשאתה אומר לו שאתה הולך לישון הוא אומר:

 "אל תדאג, אני נועל ומכבה אורות"...

בקיצור מצבי לחץ אצלי הם סיבה מצוינת להילחץ.

וכשאתה מבין שאתה לא לבד בסיטואציה זה מוריד קצת את מפלס הלחץ.

וכל דבר שעובר עליך כבר עבר ועובר גם על אחרים,

חלק מדברים על זה או מנתבים את זה למקומות חיוביים וחלק הם כמוני,

אבל אני לא דוגמה, ככה לפחות אמרו לי תמיד...

בנימה קצת יותר אישית לחבריי לקבוצה:

אנחנו ביחד ברגעים רגישים ופגיעים אחד של השני,

בדם ביזע ובדמעות פשוטו כמשמעו, בטוב ובפחות טוב.

 אני שמח בבחירה שלי להיות אתכם בסיטואציות האלה.

זאת קבוצה מיוחדת במינה וכל מי שישאל אותי יקבל המלצה חמה להצטרף!

אין שבלונה מסוימת למי מתאים, 

הקבוצה היא כור היתוך מדהים של אנשים מצבעים וגוונים שונים,

אשר להם לכאורה משותפת רק האהבה לריצה,

אבל ככל ש"מקלפים" את הקליפה מכל אחד ואחד מגלים שאנחנו מאוד דומים, 

ממש נשמות אחיות!

איך אפשר בלי קצת רגשי? אני אוהב אותכם מאוד!

אתם בשבילי משפחה שנייה.


*בהזדמנות הזאת המון מזל טוב והרבה אהבה ללירון ולמתן להולדת הבן,

שתזכו לגדלו לתורה (ריצה) לחופה ולמעשים טובים.... משהו כזה.... :-)

 והרבה אהבה מכולם!