יום שלישי, 8 באפריל 2014

תמיד אחרי שמגיעים לאיזושהי פסגה יש נסיגה.

ככה זה בחיים וגם בריצה, הרי כבר רצתי מרתון ויצאתי ממנו במצב סביר,

אחר כך הייתי חולה, חצי מרתון בירושלים ואז מדבר, יבש ...

 אין שום מטרה באופק, אז יש כאלה שישר חושבים על היעד הבא ויש כמוני.

חופשי ומאושר ומסתובב לי ללא מטרה או כיוון.

מדשדש לי בבינוניות ורק מנסה להעביר עוד אימון בשלום...

מכאן עולה המסקנה שבמקרים מסוימים כדי להתקדם יש צורך לקחת צעד אחורה...

הראש צריך קצת מנוחה, לחזור ולרוץ בגלל התשוקה לריצה,

בגלל ההתרגשות שלפני ותחושת הסיפוק אחרי ובאמצע יש תענוג צרוף!

אני יודע לרוץ למרחקים ויודע לרוץ בקצבים מהירים, אבל השילוב בין השניים לא מספק..

ולכן במחשבה משותפת עם שי המאמן שלי/של הקבוצה החלטנו לקחת צעד אחורה ולהתחיל

לחזק את היסודות, לעבוד על חיזוק ומהירות והכי חשוב להחזיר את חדוות הריצה!

מאוד קשה לשמר מצב קיים מבלי להשתפר,

זה כמו יין, אם הוא לא יין איכותי שמשתבח, אז עם הזמן הוא מחמיץ!

הוא יכול להיות אחלה חומץ לסלט, אבל יין הוא כבר לא יהיה...

בדומה לניסיון לעבור במעבר צר והחולצה מסתבכת בקוץ של תיל ואז יש שתי אפשרויות, 

להמשיך להתקדם ולהגיע ליעד עם חולצה קרועה ושריטות על כל הגוף או לקחת חצי צעד אחורה, 

לשחרר את החולצה ולעבור מהצד.

צריך לזכור לא ללכת עם הראש בקיר, בדרך כלל הקיר מנצח!

לא תמיד זה קל לביצוע, אבל אצלי זה מתבקש כמו לטפס עם האוטו לירושלים על הילוך חמישי,

תוריד לרביעי והאוטו יעוף!

מחכה לי עבודה רבה של ריצות בטיפוס וחיזוקים שונים וכמו שאמרתי בשיחה עם חברה

 "העתיד נראה הררי"...

הריצות האחרונות הן מאבק לא פשוט ביני לביני, אני לא מוותר ומצד שני גם אני לא...

יש שיר של אביתר בנאי שמתאר את זה במדויק!

"איזה קרב אלוהים אדירים איזה קרב, בין הבור למים, 

לפחות יש פה קרב לפחות יש מים, פעם היה רק בור, לילה כיום יאיר..."

השיר מדבר על התחזקות, זה בערך מה שאני מנסה לעשות פה...

פירוש שלי, איזה קרב אדיר בין איתי המוותר לבין איתי הנלחם, לפחות יש פה קרב לפחות יש איתי נלחם

פעם היה רק איתי המוותר...

לילה כיום יאיר= גם כשחשוך אני רואה את הדרך ויש לי דרך!

מעבר לזה אני מסתכל עכשיו מהצד על החברים מהקבוצה שחלקם רצו איתי במרתון טבריה

וחלקם לקחו חלק בכוח הליווי, שמסיימים עכשיו תקופת אימונים מפרכת למרתון וינה שיערך ביום ראשון

ה13/4 בוינה כמובן...

היה עלי לחץ מתון להצטרף לנסיעה ואפילו הסתובבה שמועה שאני נוסע, אין לי התנגדות רק שלא התאמנתי,

הכלב אכל לי את הדרכון והקשר היחיד שלי לוינה הוא שניצל...

זה נשמע לי ממש מרגש ומרתק לצאת למרתון בחו"ל, 

חוסר הודאות לגבי המסלול, השפה הזרה, מזג האוויר, מלון, דיוטי פרי, אוכל וכל הנלווה לנסיעה לחו"ל

עם תוספת קטנה של 42.2 ק"מ שמתאמנים אליהם במשך חודשים.

 הטיסות, ההרשמה והמלון נסגרו כבר כשנה מראש!

בקיצור כל ההתארגנות היא שונה, אבל יש בזה גם קסם מיוחד! אירופה...

אז יוצאים למרתון וינה ולחצי המרתון מעל עשרה רצים מהקבוצה, מספר לא מבוטל.

איך אומרים בפולנית? אין בעיה, אני אגיד לי מה נשתנה פה לבד בחושך...

*בהצלחה לכל רצי ורצות המועדון בוינה, אני אחשוב עליכם מכאן.

*אל תביאו לי כלום מהדיוטי פרי, אפילו לא שוקולד חלב עם מילוי ליקרים וודקה...

*מי שלא נוסע מוזמן לשניצל, אמנם לא וינאי אבל השניצל הכי טוב שאני מכיר...












אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה