התגעגעתי אז באתי
התגעגעתי לשבילים הפתוחים
לאוויר הנקי
התגעגעתי לעצמי
לשער המתבדר ברוח
(כבר אין שער, זה מה שמבדר...)
לברחשים בפה
לזיעה בעיניים
לטפס על ההרים כי הם שם
(ובגלל שהמאמן אמר שצריך)
לכבוש עוד פסגה ואז לרדת
צעד אחר צעד
והנשימה מהירה
והדופק עולה
איתו עולה החיוך
אני כבר לא מתגעגע
רק מחכה לריצה הבאה
אז מניח אזניות וירטואליות על האוזניים
ומדליק את המחשבות
אני צועק אותן
ולוחש אותן
וצוחק ובוכה אותן
והמחשבות רצות לי בראש
אבל אני לא מוותר
לא תשיגו אותי אני אומר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה