יום שישי, השעה שלוש וחצי לפני התרנגול, רבע שעה לפני שהשעון אמור היה לזמזם.
אני מזנק מהמיטה, יש לי שעה להתארגן ולצאת מהבית לריצה,
 זאת ריצת סוף שבוע ראשונה מזה כמה חודשים שארוץ עם הקבוצה
 וההתרגשות נותנת אותותיה.
אחרי שקפצתי מהמיטה מתיישב ליד המחשב עם כוס קפה וקורנפלקס עם חלב
 ובודק מיילים, פייסבוק ועוד מדיות להעברת מסרים לא חשובים במיוחד...
אחרי שעברתי על כל ההודעות וכו' אני הולך לשירותים,
 להיפרד בפעם אחרונה מהפיצה של ארוחת הערב מאתמול.
שוטף פנים ובודק שלקחתי את כל מה שצריך לריצה. 
 אני יוצא מעט באיחור בנסיעה לגליל,
בדרך יש אוויר טוב ומוזיקה מעולה ואני על גל ירוק... (רמזור אדום אחד לא היה לי)
מגיע עם הלשון בחוץ לכניסה לבניאס שם קבעתי עם סימה 
והפתעה נעימה הייתה כשראיתי שהיא לא לבד.
איזה דה ז'ה וו, אני ועוד חמש בנות רצים, סליחה רצות על הנחל, 
כמו בימים הטובים לפני שהתחלתי להבריז וברוב חוצפתי הלכתי לעבוד בימי שישי...
בשלב מסוים סימה ואני מתיישבים על הקצב שלנו ורצים קדימה,
כל כך התגעגעתי לרוץ ריצה משוחררת וחברתית על הנחל, 
הריצה הכי טובה מזה כמה חודשים.
כרגיל בריצה עם סימה אני מדבר וסימה מקשיבה
 ומידי פעם היא אומרת משהו ואני מקשיב, רק חסרה לי ספה, ממש טיפול פסיכולוגי...
מסתבר שאני מדבר המון כשאני סובל, למרות שלא ממש סבלתי
ואפילו נהניתי מהריצה, כמה חיכיתי לזה!

זאת הייתה לי תרפיה טובה, ניתוק מוחלט מהעולם לשעה וחצי,

לא פקטיבים בפייסבוק ולא נעליים, פה כולם אמתיים בלי פילטרים ובלי אשליות,

מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל והשיחה היא כנה ואנושית,

אין עריכת טקסט או מחיקת סטטוס, אמרת פגעת, 

תשקול מילים לפני שאתה פותח את הפה. 
כמיטב המסורת בסיום הריצה נפגשים עם שאר הרצים,
פותחים שולחן או מחצלת ומחזירים את הקלוריות האבודות, 
זאת  עוד אחת מהמשימות ליום שישי והפעם מבצעים אותה מבלי להזיע,
רק אוכל טוב, אנשים מובחרים והאווירה בהתאם.

בתקווה להמשיך ולעדכן בשבועות הבאים...